חינוך והוראה מתוקשבת
ה- 19 באפריל, 1948. חמש שנים בדיוק לאחר פרוץ מרד גטו ורשה, מצטופפים למעלה מעשרת אלפים בני אדם, פולנים ויהודים, ברובע מוראנוב בורשה. ההתכנסות ההמונית ויוצאת הדופן הזו, בלב גלי השברים וההריסות שכיסו את העיר כשטיח, נועדה על מנת לחנוך את האנדרטה שעיצב הפסל נתן רפפורט לזכר מורדי הגטו. אנדרטת רפפורט, היתה אחת האנדרטאות הראשונות שעסקו במלחמת העולם השנייה, שהוקמו בורשה ובפולין כולה. כיצד ניתן להסביר את העובדה ששלוש שנים לאחר המלחמה, עם התבססות המשטר הקומוניסטי בפולין ובעוד סטאלין שולט ביד רמה במוסקבה, מוקמת בורשה החרבה אנדרטה דווקא לזכר היהודים? תשובה לשאלה זו משקפת את האופן המיוחד והמורכב שבו סיפור מרד יהודי גטו ורשה תפקד ומתפקד עד היום בזכרון הקולקטיבי הפולני."שני משוררים וחומה מפרידה"
המשוררים ולדיסלב שלנגל וצ'סלב מילוש על יהודי גטו ורשה
כתבה המתמקדת בשני משוררים חשובים, ולדיסלב שלנגל וצ'סלב מילוש, שלאחר הכיבוש הגרמני מצאו עצמם בשני צדי החומה המפרידה בין הגטו היהודי בורשה לבין חלקה הארי של העיר. שלנגל היה לאחד המשוררים היהודים המוכרים ביותר בימיו הקשים של גטו ורשה. מילוש נולד בליטא בשנת 1911 והיה משורר פולני נוצרי צעיר, שפרסם את שיריו הראשונים בשנת 1933 והיה לחבר המחתרת הפולנית במשך המלחמה. שלנגל ומילוש, יהודי ונוצרי, ברגישות של משוררים עם אנטנות זקופות, מאפשרים לנו הצצה פנימה לנפש של אנשים במצוקה, כל אחד מעמדתו הייחודית. הציבור היהודי בגטו במהלך המרד
מערך שיעור ליום הזיכרון לשואה ולגבורה
השנה אנו מציינים שבעים שנה להתקוממות בגטו ורשה.
את המרד חוללו מאות ספורות של צעירים יהודים, חברי האי"ל והאצ"י. אולם לא רק חברי המחתרות לקחו חלק בהתקוממות: הייתה זאת התקוממות של כלל שרידי היהודים בגטו. אוכלוסיית הגטו התקוממה בכל האמצעים הדלים שהיו ברשותה: תושבי הגטו לא התייצבו לגירושים, הם התבצרו בבונקרים והתגוננו באומץ ובנחישות. משחק הזיקית – סיפורן של הקשריות
מערך שיעור ליום הזיכרון לשואה ולגבורה
בשיעור זה אנו מבקשים להתמקד בקבוצה מיוחדת במינה מתוך כלל הלוחמים והמורדים, בקבוצת הקשריות. את תפקיד הקשריות, שהחל כבר בראשית ימי הכיבוש הנאצי (ועוד קודם לכן, כפי שיפורט בהמשך) והמשיך ביתר שאת עד לסוף המלחמה, מילאו נערות ונשים צעירות (מגיל 14 ומעלה). התפקיד טמן בחובו סכנת חיים והקרבה יומיומית, והפך משמעותי ובעל ערך רב עבור תנועות הנוער היהודיות שפעלו במחתרת, ובייחוד עבור היהודים המבודדים בגטאות.
הספר סוקר את תולדותיה של צביה לבוטקין – שנות ילדותה ונעוריה בעיירה ביטן במחוז נובוגרודק באחד מגלילות פולסיה, פעילותה בתנועת פרייהייט (דרור), פעילותה בקיבוץ ההכשרה בקילצה ובמרכז החלוץ בורשה, התארגנות התנועה במחתרת לאחר פרוץ המלחמה תחת הכיבוש הסובייטי והשיבה לורשה. בגטו ורשה פעלה רבות בתחום החינוכי-סוציאלי והייתה ממקימי הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) בגטו ופעילה בו עד השלב הסופי של חיסול הגטו. בשלב זה, עם פרוץ המרד, נמנתה לובטקין עם מנהיגיו. הספר מלווה את סיפור חייה גם בצד הארי של ורשה לאחר היציאה מן הגטו בסיום המרד, בפעילותה בקרב שארית הפלטה עם סיום המלחמה ובעשייתה הציבורית לאחר עלייתה ארצה. בתוך כך בנתה את ביתה ואת חייה האישיים בקיבוץ הצעיר שהיא הייתה ממקימיו.גליון אביב תשע"ג - 2013
התקוממות ומרי בשואה
קוראים יקרים,
יצחק (אנטק) צוקרמן, ממחוללי מרד גטו ורשה, כתב בשנות החמישים למאה שעברה, כי
"הכרח הוא .... בבחינת חובה כלפי האמת ההיסטורית, כלפי המורשת שעתיד דורנו להנחיל לממשיכיו, להעלות לא בלבד את האבדון... כי אם גם לחשוף, ובמלוא ההיקף, את מאבק הגבורה של העם, של עדה ויחיד בימי ההשמדה ובמקומות ההשמדה עצמם." דבריו אלה, שעוסקים בתובנות של זיכרון השואה, מדגישים את חשיבות הדיון באובדן לצד המאבק לחיים שבמסגרתו.
הגיליון הנוכחי של זיקה, כתב העת המקוון של בית הספר הבין-לאומי להוראת השואה, מוקדש לדיון במרד גטו ורשה ובתפיסת הזיכרון שלו, תפיסה ששינתה פנים וצורות בחלוף השנים.
מרד גטו ורשה, שפרץ ב–19 באפריל 1943, ליל הסדר תש"ג, היה להתקוממות העירונית הראשונה באירופה הכבושה על ידי הנאצים. התקוממות שהובילו אותה חברי המחתרות הלוחמות אי"ל ואצ"י, חניכי תנועות הנוער, אליהם הצטרפו כלל שרידי היהודים בגטו, כארבעים אלף איש, שנותרו לאחר הגירוש הגדול של קיץ 1943.
בגיליון הנוכחי תמצאו ראיון עם ד"ר חוי דרייפוס שעוסק בציבור היהודי בגטו בזמן המרד; מאמר על מרד גטו ורשה בזיכרון הפולני; כתבה שעוסקת בשירתם של המשורר היהודי ולדיסלב שלנגל והמשורר הפולני צ'סלב מילוש, שחוו את איימי המלחמה כשחומת גטו ורשה מפרידה ביניהם; שני מערכי שיעור, האחד עוסק בקשריות והשני מוקדש לציבור היהודי בגטו במהלך המרד וכן שני ראיונות, האחד עם שמחה רותם (קז'יק) והשני עם פרופ' ישראל גוטמן, שניהם חברי מחתרת אי"ל, שלקחו חלק במרד גטו ורשה.
שמחה רותם (רטהייזר), המכונה קאז'יק, נולד בשנת 1924 בורשה שבפולין. הבכור מבין ארבעת ילדי המשפחה. במהלך מרד גטו ורשה נלחם קאז'יק ושימש כקַשָּר בין הבונקרים שבתוך הגטו לבין הצד הארי. בסיום המרד פיקד קאז'יק על חילוצם של לוחמים מהגטו הבוער דרך תעלות ביוב. במעשה זה הציל את אחרוני המורדים ממרד גטו ורשה, שמר עליהם ואפשר להם להסתתר ביער ובדירות מסתור עד תום המלחמה.לאחר מכן המשיך קאז'יק לפעול בתפקידו כקשר וגם לקח חלק במרד הפולני בורשה. בינואר 1945 נשלח לעיר לובלין על-מנת ליצור קשר עם הממשלה הפולנית הזמנית. בדרכו לשם פגש חיילים סובייטים וכך מצא את עצמו בשטח שזה עתה שוחרר מהכיבוש הנאצי. הבאנו עבורכם דברים שסיפר קאז'יק בראיונות ובהרצאות שנתן ביד ושם לאורך השנים."אם יש יחידים והם מספרים – חובתם לא לספר רק על עצמם"
שיחה עם פרופ' ישראל גוטמן
פרופ' ישראל גוטמן נולד בורשה בשנת 1923, היה חבר בתנועת "השומר הצעיר", במחתרת היהודית בורשה ובארגון היהודי הלוחם (אי"ל) במרד גטו ורשה. הוא היה אסיר במחנות הריכוז מיידנק, אושוויץ ומאוטהאוזן. בשנת 1946 עלה לישראל, ומסר עדות במשפט אייכמן. היה ממייסדי "מורשת" והופקד על הקתדרה לחקר השואה ותולדות יהודי מזרח ומרכז אירופה באוניברסיטה העברית. הוא מונה לראש המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית. גוטמן ערך את "האנציקלופדיה של השואה", ושימש כראש המכון הבין-לאומי לחקר השואה וכהיסטוריון הראשי של יד ושם. כיום משמש כיועץ אקדמי של יד ושם וחבר במועצת יד ושם ובוועדה המדעית. כמו כן, שימש כיועץ האקדמי למוזיאון ההיסטורי החדש שהוקם ביד ושם. נפגשנו לשיחה עם פרופ' ישראל גוטמן על חייו בתקופת השואה ועל מושג העדות.מערכת העיתון
מערכת:
גב' דורית נובק, פרופ' דן מכמן, גב' שולמית אימבר, גב' דנה פורת, ד"ר נעמה שיק, גב' אביה סלומון-חובב.
עורכת העיתון: .גב' אביה סלומון-חובב
צוות כתיבת הגיליון: לימור בר-אילן, חיליק ויצמן, אסף טל, מירב יזרעאל, לירז לחמנוביץ, ג'קי מצגר, אביה סלומון-חובב, עידו רמתי, בלהה שילה.
בניה, עיצוב והפקה: סטפני אמרה, ליז אלסבי, רחל קרלינסקי.
