טקסים

"ואימא אמרה: שקט, עכשיו לא זמן לבכות" - ילדוּת בשואה

הטקס שלפניכם מוקדש לילדים ובני נוער בתקופת השואה תוך בחינת השאלה בדבר אפשרות המשך קיומה של ילדות בשואה. להמשך קריאה

"פחות אבל עוד כואב" - סיפורו של אורי אורלב

טקס המתחקה אחר סיפורו של אורי אורלב, ניצול שואה, שהפך לימים לסופר ומבוסס על ספרו "משחק החול". דרך הסיפור נחשפים התלמידים להתמודדותו של ילד בתקופת השואה ובאמצעותו הם מתוודעים לקשיים שחווה ולדרכי התמודדותו. להמשך קריאה

"זה רק חלום שאני חולם" - הורות וילדות בתקופת השואה

טקס זה מוקדש לשירי הערש שליוו את ילדי ישראל לפני השואה ובמהלכה. שירי הערש שייכים לרגע של אינטימיות ושיתוף בין הורים לילדיהם. כשם ששירי הערש מייצגים כמיהת ילדים לחיבה ולאהבה הורית, הם מבטאים גם את מאווייהם וצורכיהם של ההורים. זהו דיאלוג בין הורה לילד, אך גם מקום שבו הורים וילדים יכולים לבטא תקוות ומאוויים כמוסים ולמצוא בו מפלט מהחוויות הקשות שהיומיום מזמן ומטרדותיו. להמשך קריאה

“את תורתי ילדי חמד שימעו, זיכרו נא!” תלמידים ומוריהם בגטו

טקס זה עוסק בחינוך היהודי בתקופת השואה, בחוויותיהם של ילדים ובנסיונותיהם של מחנכים להשיב מעט משגרת הקיום הנורמליות לחייהם של תלמידיהם. הטקס כולל מקורות בני הזמן, קטעים מיומנים וזיכרונות של ניצולי שואה. להמשך קריאה

"הייה לי חבר הייה לי אח..." - נוער לנוער בתקופת השואה

בתקופת השואה התערערו המסגרות החברתיות של היהודים, וחיי היום-יום נשתבשו בשל ההכרח לברוח ממקום למקום ולהסתתר מפני המוות. המסגרת שנפגעה יותר מכול היא מסגרת המשפחה: לעתים קרובות נבצר מההורים לגונן על ילדיהם ולהנחיל להם את הערכים שהאמינו בהם. הדבר גרם לזעזוע חברתי, שכן להורים תפקיד מכריע בעיצוב זהותם וגורלם של ילדיהם. פעמים רבות, במקום המשפחה המסורתית נוצרו מסגרות חלופיות לתא המשפחתי - אחים גדולים, חברויות, ומדריכים. הם אלה שתפסו מקום נכבד בעיצוב דרכם של הילדים בתקופה זו. להמשך קריאה

חסידי אומות העולם

הטקס שלפניכם מספר את סיפורם של חסידי אומות העולם ואת מורכבותו וגדולתו של מעשה ההצלה.
להמשך קריאה

"רעבים היינו למעט רוחניות..." - שמירת שבתות וחגים בתקופת השואה

בתקופת השואה נדרשו מאמצים רבים מהיהודים שביקשו לחיות על פי תפיסת עולמם הרוחנית והדתית. באופן רשמי, ברוב אזורי הכיבוש הנאציים, נאסר על היהודים לקיים כל חיי תרבות ודת. הימים אמורים היו להיות זהים האחד למשנהו. ובכל זאת, היהודים קיימו מועדים אלו למרות האיסורים, דבר שהיווה לרבים מהם קרן אור באפלה. הטקס שלפניכם יעסוק בחגי חנוכה ופורים וביום השבת בתקופת השואה ובניסיונות לקיימם. להמשך קריאה

"לילה נם קודר" - הורות וילדות בתקופת השואה

טקס זה מוקדש לשירי הערש שליוו את ילדי ישראל לפני השואה ובמהלכה. שירי הערש שייכים לרגע של אינטימיות ושיתוף בין הורים לילדיהם. כשם ששירי הערש מייצגים כמיהת ילדים לחיבה ולאהבה הורית, הם מבטאים גם את מאווייהם וצורכיהם של ההורים. זהו דיאלוג בין הורה לילד, אך גם מקום שבו הורים וילדים יכולים לבטא תקוות ומאוויים כמוסים ולמצוא בו מפלט מהחוויות הקשות שהיומיום מזמן ומטרדותיו. להמשך קריאה

"ובחרת בחיים" - ניצולי השואה ומדינת ישראל

הטקס מביא את סיפור קורותיהם של טרודי בירגר, יוסף באו ויונה שטיינר, תוך שהוא פורש את רצף האירועים שחווה כל-אחד מהם באופן המלמד על החיבור ועל ההמשכיות בין שם לכאן, בין העבר להווה. הוא מלמד כי אותם האנשים שחוו "שם" את אימי השואה הם אלה אשר חיים בינינו היום, ואשר לקחו ולוקחים חלק פעיל בעשייה ובהוויה של מדינת ישראל. להמשך קריאה

"האזינה לקול בכיינו" - תפילה בשואה

הטקס שלפניכם עוסק בתפילה ובמשמעותה בתקופת השואה. במהלך הטקס נתבונן בעולם התפילה בשואה דרך עיניהם של יהודים בני התקופה, ונשאל כיצד השפיעה מציאות החיים בשואה על עולמם הרוחני? האם התפילות שיקפו את מצוקות החיים, השרירותיות והסבל? מה ביקשו יהודים לבטא בתפילותיהם במהלך השואה? האם התפילות אופיינו בחידוש או בדבקות במסורת? להמשך קריאה

"רוצה אני לבקשכם שלא תשכחו את המתים" – עדות וזכרון השואה

הטקס שלפניכם מוקדש לסוגיית הזיכרון על היבטיה השונים, כפי שקורבנות השואה ביקשו להנחילו בזמן המלחמה, ולאחר המלחמה בזיכרון העדים, ניצולי השואה, ועד הזיכרון בימינו אנו. בטקס נתחקה אחר גורלם של יחידים וחברים בתוך קהילתם: אנשים שהיו להם פנים, משפחה, חברים, חיים ותקוות; אנשים בעלי זהות ולא מספרים כפי שראו אותם הנאצים. להמשך קריאה

“הייתי רוצה שמישהו יזכור שפעם חי אדם בשם...“

לפניכם הצעה לטקס שעניינו ההיבטים השונים של ההנצחה והזיכרון של הנספים בשואה. להמשך קריאה

"עד היהודי האחרון, עד השם האחרון"

הטקס שלפניכם מוקדש לבני הנוער בתקופת השואה. להמשך קריאה

קולם של הניצולים

ניצולי השואה נשאו ועודם נושאים על כתפיהם את משא הזיכרון. לאחר השואה ביקשו הניצולים להנציח את קרוביהם ומכריהם שנספו ורבים מהם הרגישו צורך להשמיע את חוויותיהם ולהעבירן הלאה כעדויות לדורות הבאים.
נוכחותם של העדים שראו את המראות וחוו את האירועים בחברה הישראלית מעניקה לזיכרון תוקף מוסרי. הניצולים מהווים את עמוד השדרה של הזיכרון ושל הנצחת השואה במדינת ישראל. בטקס זה נביא מדבריהם של הניצולים במהלך השואה ולאחריה. דברים אשר באמצעותם ניסו להזכיר, להנציח ולהתוות דרך להמשך החיים, שלהם ושלנו. להמשך קריאה

“את תורתי ילדי חמד שימעו, זיכרו נא!” תלמידים ומוריהם בגטו

טקס זה עוסק בחינוך היהודי בתקופת השואה, בחוויותיהם של ילדים ובנסיונותיהם של מחנכים להשיב מעט משגרת הקיום הנורמליות לחייהם של תלמידיהם. הטקס כולל מקורות בני הזמן, קטעים מיומנים וזיכרונות של ניצולי שואה. להמשך קריאה

"היינו שם" עדות וזיכרון השואה

טקס זה עוסק בהתמודדותם של הניצולים עם עול זיכרון העבר ומאפשר לתלמידים לקחת חל בהנצחת חוויותיהם של שני ניצולי שואה, האחד מגרמניה (צבי בכרך) והשניה מאיטליה (חנה וייס). להמשך קריאה

"כל עוד אני בין החיים, אתם אחי פחות מתים"

הטקס עוסק בסיפורה של מלכה רוזנטל, עדה אחת מתוך רבים, שהיתה ילדה בתקופת השואה. סיפורה מגלם בתוכו את סיפור הניצולים. הטקס משלב קטעים מעדותה, קטעי קריינות המספרים את תלאותיה ושירים. בין השירים, שיר שכתבה מלכה, אותו ניתן להוריד מן האתר. להמשך קריאה

"אז איך להסביר לילד..." - המשפחה היהודית בתקופת השואה

כאסון שפקד אומה שלמה, פגעה השואה אנושות במרקם החברתי של יהודי אירופה ובראש ובראשונה במבנה המשפחתי. באירופה הכבושה על ידי הרייך השלישי, ובעיקר במזרחה, החלו תהליכי התפוררות בתא המשפחתי היהודי עוד לפני הרצח ההמוני. ילדים רבים נותרו ללא קורת גג וללא השגחת הוריהם ונאלצו לשרוד בסביבה עוינת ולעיתים אף לדאוג לבני משפחה אחרים. יחד עם זאת, שאבו יהודים רבים תקווה וכוח מהמסגרת המשפחתית כל עוד זו הוסיפה להתקיים בגטו, במסתור ובמצבים אחרים. להמשך קריאה

על אלה אני בוכייה": ילדים בשואה"

הטקס שלפניכם מוקדש לבני הנוער בתקופת השואה. הוא עוקב אחר דברים שכתבו בני נוער בשואה או אחריה ומספר על חייהם לפני השואה, על קורותיהם ותחושותיהם בשואה ועל תקוותיהם. להמשך קריאה

“היכן אוכל למצוא מקום שיהא לי בית?“

לפניכם הצעה לטקס בנושא ימי השחרור הראשונים ותחילת חייהם החדשים של ניצולי השואה. הטקס יעסוק בהיבטים שונים של השחרור, תוך התמקדות בקולם של הניצולים. כמו כן יובאו עדויות של המשחררים והרחבות היסטוריות. להמשך קריאה

"ובחרת בחיים" - ניצולי השואה ומדינת ישראל

הטקס מביא את סיפור קורותיהם של טרודי בירגר, יוסף באו ויונה שטיינר, תוך שהוא פורש את רצף האירועים שחווה כל-אחד מהם באופן המלמד על החיבור ועל ההמשכיות בין שם לכאן, בין העבר להווה. הוא מלמד כי אותם האנשים שחוו "שם" את אימי השואה הם אלה אשר חיים בינינו היום, ואשר לקחו ולוקחים חלק פעיל בעשייה ובהוויה של מדינת ישראל. להמשך קריאה

"האזינה לקול בכיינו" - תפילה בשואה

הטקס שלפניכם עוסק בתפילה ובמשמעותה בתקופת השואה. במהלך הטקס נתבונן בעולם התפילה בשואה דרך עיניהם של יהודים בני התקופה, ונשאל כיצד השפיעה מציאות החיים בשואה על עולמם הרוחני? האם התפילות שיקפו את מצוקות החיים, השרירותיות והסבל? מה ביקשו יהודים לבטא בתפילותיהם במהלך השואה? האם התפילות אופיינו בחידוש או בדבקות במסורת? להמשך קריאה

"רוצה אני לבקשכם שלא תשכחו את המתים" – עדות וזכרון השואה

הטקס שלפניכם מוקדש לסוגיית הזיכרון על היבטיה השונים, כפי שקורבנות השואה ביקשו להנחילו בזמן המלחמה, ולאחר המלחמה בזיכרון העדים, ניצולי השואה, ועד הזיכרון בימינו אנו. בטקס נתחקה אחר גורלם של יחידים וחברים בתוך קהילתם: אנשים שהיו להם פנים, משפחה, חברים, חיים ותקוות; אנשים בעלי זהות ולא מספרים כפי שראו אותם הנאצים. להמשך קריאה

"לילה נם קודר" - הורות וילדות בתקופת השואה

טקס זה מוקדש לשירי הערש שליוו את ילדי ישראל לפני השואה ובמהלכה. שירי הערש שייכים לרגע של אינטימיות ושיתוף בין הורים לילדיהם. כשם ששירי הערש מייצגים כמיהת ילדים לחיבה ולאהבה הורית, הם מבטאים גם את מאווייהם וצורכיהם של ההורים. זהו דיאלוג בין הורה לילד, אך גם מקום שבו הורים וילדים יכולים לבטא תקוות ומאוויים כמוסים ולמצוא בו מפלט מהחוויות הקשות שהיומיום מזמן ומטרדותיו. להמשך קריאה

“הייתי רוצה שמישהו יזכור שפעם חי אדם בשם...“

לפניכם הצעה לטקס שעניינו ההיבטים השונים של ההנצחה והזיכרון של הנספים בשואה. להמשך קריאה

"עד היהודי האחרון, עד השם האחרון"

הטקס שלפניכם מוקדש לבני הנוער בתקופת השואה. להמשך קריאה

קולם של הניצולים

ניצולי השואה נשאו ועודם נושאים על כתפיהם את משא הזיכרון. לאחר השואה ביקשו הניצולים להנציח את קרוביהם ומכריהם שנספו ורבים מהם הרגישו צורך להשמיע את חוויותיהם ולהעבירן הלאה כעדויות לדורות הבאים.
נוכחותם של העדים שראו את המראות וחוו את האירועים בחברה הישראלית מעניקה לזיכרון תוקף מוסרי. הניצולים מהווים את עמוד השדרה של הזיכרון ושל הנצחת השואה במדינת ישראל. בטקס זה נביא מדבריהם של הניצולים במהלך השואה ולאחריה. דברים אשר באמצעותם ניסו להזכיר, להנציח ולהתוות דרך להמשך החיים, שלהם ושלנו. להמשך קריאה